בס"ד חנוכה התשפ"א

בס"ד חנוכה התשפ"ב

בס"ד ערב חנוכה התשפ"ג

בס"ד חנוכה התשפ"ג שמונת ימי החנוכה- ימי עליה או ירידה?

יש להבין ענין שמונת ימי החנוכה, מה מבטא השמונה? הנה כבר עסקו רבים וטובים בכל הדורות להבין הנושא, ושאלו הלא הנס שבנר היה רק לשבעה ימים, כי ליום אחד הספיק השמן בדרך הטבע, ורבו בזה הפרושים. ואחרי שכך נקבע החג לשמונה ימים, יש לשאול מה מלמדים אותנו שמונה אלה? הדלקת הנרות בין לבית שמאי שמדליקים ביום הראשון 8 נרות ופוחתים בכל יום, ובין לבית הלל שמדליקים ביום הראשון נר אחד ומוסיפים בכל יום, יש בה הדרגה ותהליך. מהו התהליך שאנו עוברים בחנוכה? ישנם בזה כמה שיטות:

- 1 - האר"י הקדוש קושר את חנוכה לספירת ההוד,זו הספירה השמינית והיא קשורה לכהנים ככלל ולאהרן הכהן בפרט. ומי שהובילו את המלחמה ביונים היו הכהנים. יש בה ענין של יופי=הוד ואף בית המקדש ככלל קשור לספירת ההוד. ויש בה ענין של הודאה, בחנוכה אנו מוסיפים בתפילה את 'על הניסים' בברכת ההודאה, ובברכת המזון אנו אומרים אותה בברכה השניה- בהודאה על הארץ.כשאנו מדברים על ימי החנוכה והתהליך שאנו עוברים בהם- נמצא ששמונה ימים  אלה הינם כנגד כל הספירות מהחכמה,בינה ודעת ועד להוד. אחרי שראינו שהענין הגדול בחנוכה הוא בספירת ההוד שהיא השמינית והיא כנגד הכהנים, נמצא לפי שיטה זו שספירת ימי החנוכה הינה מלמעלה למטה. בדומה לחנוכת המשכן לאחר שבעת ימי המילואים, אז זכו כל ישראל שביום השמיני תרד השכינה לארץ, ואז התקיים "יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְ-הוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ יָהּ."(תהלים קמח) נראה שהדברים קשורים לביאת המשיח במוצאי שביעית( שזה אומר בשמינית) .

 

- 2 - שבעת קני המנורה רומזים לשבעת המידות,זעיר אנפין, חסד,גבורה,תפארת,נצח,הוד,יסוד,מלכות. והשמן והאור רומזים לחכמה העליונה השופעת על המידות והיא חכמת התורה (שם משמואל חנוכה תרע"א). לפי מבט זה על החנוכה נמצא שכאן הספירה של הימים בחנוכה הינה מלמטה למעלה.נמצא שהנר השמיני כנגד הבינה המאירה על כל המידות. בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים.

- 3 - שבעה הקנים שבמנורה הינם כנגד שבעת ימי השבוע. כנגד העולם הזה הטבעי.הנס הגדול ביותר התבטא ביום השמיני להדלקת הנרות במנורה, השמן הספיק גם ליום השמיני שהוא כנגד ימות המשיח, שיהיה השם לנו לאור עולם. וכך כותב המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל:

ובמוצאי שביעית בן דוד בא. יש לך להתבונן, כי אין ראוי למשיח רק המספר שהוא אחר השבעה, וזהו מדריגת המשיח למי שידע מדריגתו של משיח ומעלתו העליונה. כי מדריגת עולם הזה מדריגתו מספר שבעה בלבד, מפני כי מדריגת המשיח על עולם הזה, ועולם הזה הוא מיוסד על ז'. ובמסכת ערכין* (יג:) כינור של מקדש של ז' נימין, שנאמר (תהלים טז, יא) "שובע שמחות", אל תקרי "שובע", אלא 'שבע'. ולימות המשיח של שמונה נימין, דכתיב (תהלים יב, א) "למנצח על השמינית". ולעולם הבא עשרה נימין, שנאמר (תהלים צב, ד) "עלי עשור ועלי נבל", ואומר (תהלים לג, ב) "הודו לה' בכינור בנבל עשור וגו'". ולעולם הבא, איידי דנפיש נימין דידיה נפיש קליה דנבל, וקרי ליה "נבל", עד כאן. ופרשנו זה למעלה, כי עולם הזה שלימתו ומעלתו שיש בו רבוי שלם בלא חסרון. ולכך ראוי שיהיה הכינור, שהוא השמחה והשבח אל השם יתברך, כפי השלימות אשר הוא בעולם. כי השלימות בעולם הוא רבוי שהוא בעולם. ומספר שבעה תמצא בכל מקום על הרבוי, כמו (ר' דברים כח, ז) "בדרך אחת יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", (משלי כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם", וכן הרבה. ולכך היה הכינור במקדש של שבעה נימין, שהשמחה של עולם הזה, דהיינו מפני השלימות שיש בו הרבוי, וזהו שלימתו. ולפיכך הכינור, שהוא השמחה המורה על השלימות, יהיה מן שבעה נימין.

אבל לימות המשיח הוא מדריגה יותר על זה. כי לימות המשיח יתאחד הרבוי אשר הוא בעולם הזה על ידי המשיח, ולכך הכינור הוא של שמונה. כי השמיני הוא נגד האחדות אשר הוא לאלו השבעה אשר יש בהם הרבוי, ולכך הכינור הוא של שמונה נימין. ולעולם הבא, שיהיה הסתלקות הגשמי, ויהיה העולם קדוש ונבדל מן הגשמי, ולכך יהיה לכינור עשרה נימין. כי העשירי הוא קדוש, מורה על מדריגה נבדלת לגמרי, לכך יהיה לכינור לעולם הבא עשרה נימין.(עד כאן נצח ישראל פרק לב)

 

הבטה זו מאירה לנו באור חדש את טעם איסור ההנאה מנרות החנוכיה, כי בעולם הזה אנו רגילים לחפש את התועלת בכל מעשה שנעשה, אולם בימות המשיח יושלם התיקון של העולם, ולא נחפש את התועלת בכל דבר. נמצא שהאיסור להנות מנרות החנוכה בא לחבר אותנו ליום שבו הערך הוא החשוב ולא התועלת.

לסיכום: המבט הראשון הינו על תהליך ירידת האורות לעולם הזה,בימי המכבים הוא ירד עד לספירת ההוד,הרומזת לכך שההשגחה העליונה תלוה אותנו עד לביאת המשיח בב"א. המבט השני הינו על תהליך התעלות העולם,בימי המכבים זכינו להתעלות ולגעת בספירת הבינה,לחוות אותה ולהנות מזיוה וחכמתה. בהשלמת הגאולה נזכה גם בע"ה לעלות לספירת החכמה והכתר. לפי זה אפשר שמחלוקת בית הלל ובית שמאי הינה האם אנו מביטים על התעלות העולם בחנוכה או על ירידת האורות והשכינה לארץ. שנזכה לזה ולזה בע"ה.

 

בס"ד ערב חנוכה התשפ"ד

לנר חנוכה יש שלוש רמות של הדלקה, מובא בתלמוד: מִצְוַת חֲנוּכָּה, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.(מסכת שבת כ"א,ע"ב)

זאת אומרת המטרה הראשונה היא הבית שלך, המטרה השניה היא המטרה האישית, והשלישית והמהודרת מכולם היא הדלקת ההתקדמות 'מוסיף והולך'

 

מה זה אומר לנו?

עש"ן (עולם ,שנה, נפש):

כל אדם חי בשלושה מימדים! מקום,זמן והאדם עצמו: המצוה הבסיסית בחנוכה הינה להאיר את המקום- את הבית, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. מתוך שאנו עסוקים להאיר את הבית, את המקום, את העולם החומרי- עם הזמן גם הולכים ומאירים על הדרך את נפשנו אנו. דרך מלאכת תיקון העולם אנו זוכים לתקן ולרומם את עצמנו, וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. מתוך שעוד ועוד נפשות עם ישראל הולכים ומאירים את נפשם, במשך ההיסטוריה הטבע הישראלי הולך ומתעלה. אנו יכולים כיום לראות איזה עם נפלא יש לנו, אין עוד שום עם כזה בעולם. כך מתוך הארת המקום המביאה את הארת האדם האור הולך וגדל ככל שהזמן עובר-וזו ההארה בזמן, וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין..,בֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.

 

מלכויות,זכרונות , ושופרות :

זו העבודה שאנו עושים בראש השנה, מלכויות - זו העבודה הציבורית הכללית להמליך את השם למלך. זכרונות-זכר כל היצורים לפני השם יתברך עולה ונסקר. שופרות-העולם הולך ונגאל. בדומה לזה בחנוכה אנו מתחילים בנר איש וביתו, שזו עבודה קבוצתית להאיר את הבית באור ה', ואם אפשר להאיר בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים הרי זה משובח יותר. המהדרין זוכרים שכולם אצל השם יתברך נזכרים ונסקרים ולכן מדליקים נר לכל אחד ואחד. המהדרין מן המהדרין מתחברים לשופרות למהלך תיקון כל העולם.

 

בית ראשון, שני, שלישי:

בית המקדש הראשון היה בית כללי. המלכות בו היתה מרכזית, טובת הכלל עמדה מעל לטובת היחיד- נר איש וביתו. הבית השני התאפיין בנר לכל אחד ואחד. היה פיתוח מואץ של היחידים בעם ישראל על ידי תקנות שונות ופיתוח תושב"ע. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. הבית השלישי שהולך ונבנה בימינו יהיה בנוי על ידי שילוב של היחיד והיחד. כנגד המהדרין מן המהדרין,הבית שלנו יהיה בית נצחי שיאיר לכל העולם וכל העולם ינהר אליו, וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְ-הוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.(ישעיהו ל,כו)

 

הסבר הרב קוק (עין איה שבת כא):

נר איש וביתו- כנגד גזרות היוונים שבאו לטמא את טהרת הבית הישראלי - אנו מדליקים נר איש וביתו, מבצרים את מעמד המשפחה,"שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה". נר לכל אחד ואחד - היוונים בקשו גם לטמא את היחידים, קדשו את הספורט כתכלית, ומאידך אסרו על המילה וכיוצא בזה. כנגדם אנו באים לפתח את האדם ברמה האישית, לאפשר לנשמה שלנו להאיר את הגוף הגשמי באור המוסר והצדק. "גם בחיי היחיד יוכר ההוד והתפארת ואורה של תורה המתלוה עמו בכל דרכיו, אם אך מצוין הוא לשמור יפה דרכיו על פי דת ותורה". המהדרין מן המהדרין - הם כבר מתחברים לחזון הכללי - היוונים באמת נלחמו בנו כי הם הבינו שעם ישראל שואף לתיקון כל העולם כולו, שואף לדבקות באור החיים, ואת האורות האלו הם לא יכלו לסבול, וחושך על פני תהום-זו יון. בשיטת המהדרין מן המהדרין אלו המצוינים "שכל מגמתם בחייהם איננה טובת עצמם, אפילו הטובה הרוחנית, חיי העולם הבא, כי אם חפץ ה' בעולמו שיתמלא זהו משאת נפשם" וכאן בדיוק נחלקו בית שמאי ובית הלל: האם החלום היותר מרכזי שלנו הוא תיקון כל העולם או דווקא הדבקות בה' יתברך. האם אנו שליחי הקב"ה לתקן את העולם או שליחי העולם להמליך את השם למלך על כל הארץ. האם אנו מתמקדים באור שהולך ומתגבר בעולם מיום ליום, או בפעולת ההארה בעולם ההולכת ופוחתת ככל שהעולם הולך ואור מצד עצמו. אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל.

ברוך השם אנו זוכים לראות את האורות הולכים ומאירים, מחוזות נוספים שבחושך היו יושבים, הולכים ונדלקים.

השנה בע"ה אורות החנוכה יחזרו להאיר את עזה ובנותיה וזו שמחה גדולה. אבל כואב מאוד לראות שהאורות מאירים בחנוכה בכל רחבי העולם אולם במקום בית קודשנו, במקום שבו הודלקה המנורה בימי החשמונאים, במקום הנס, טרם זכינו עדין להאיר את האור בחנוכה. נקוה במהרה בימינו לחדש את האור אף במרכז כל האורות.

אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ.

 

בס"ד חנוכה התשפ"ה

בס"ד חנוכה התשפ"ו
מהו עיקר הנס בחנוכה?
השאלה המרכזית: האם עיקר הנס בחנוכה הוא העוז שהרהיבו החשמונאים לצאת להילחם ביוונים, או שמא הניצחון עצמו - שה' הצליח את דרכם ונתן בידם את היוונים?
שני צדדי המטבע
מצד אחד, ללא הניצחון בסופו של דבר - מה שווה כל ההשתדלות? הרי הניצחון בפועל הוא המגלה שהיה כאן נס, שה' ניצח לנו את האויבים. זהו הסימן המובהק לכך שה' היה עמנו.
מצד שני, הלא למי ה' נותן חכמה? לחכמים. ולמי הוא נותן תשועה? לגיבורים. הפלא העיקרי היה שה' נתן רוח של עוז וגבורה לחשמונאים, שהתבטאה בעצם הנכונות לצאת להילחם ביוונים מול הסיכויים הבלתי אפשריים.
מבחן התוצאה או מבחן ההשתדלות?
דילמה זו דומה לשאלה: מהו עיקר המבחן - התוצאה או ההשתדלות?
במאמר חז"ל "יגעת ומצאת - תאמין, יגעת ולא מצאת - אל תאמין" (מגילה ו ע"ב) טמונים שני מסרים:
הרישא מדגישה את התוצאה: רק כשישנה מציאה - קרי תוצאה חיובית - אנו יכולים לאמת שהיתה יגיעה אמיתית וראויה.

הסיפא מדגישה את היגיעה: אם יגעת באמת - בהכרח תמצא בסוף. הכל תלוי בעצם היגיעה, ועליה בעיקר יש לומר הלל.

דוגמה מהמחלוקת בין הגר"א לחסידות
ניתן להאיר מחלוקת זו דרך גישותיהם השונות של הגאון מווילנא והחסידים:
הגר"א לא רצה לקבל "סיוע משמים" במובן של גילויים על-טבעיים (כגון מלאך מגיד). הוא חפץ להשיג הכל מכוח עמלו העצמי, ללא קיצורי דרך.
החסידים קיבלו בברכה עזרה משמים. אם ה' רוצה לעזור ולעשות "קפיצת הדרך" - מדוע להתנגד?
אולם, אפשר להפוך את העניין: דווקא החסידים שנהנים מקפיצת הדרך מסתמכים על כך שהעיקר תלוי ביוזמה, בהשתדלות ובהתלהבות האנושית - ואם אחריה תבוא עזרה ממרום, אין בכך כדי לגרוע מערך היוזמה המקורית.
דוד וגלית - המקבילה המושלמת
מהו הנס הגדול ביותר בניצחון דוד על גלית? במוכנות שלו לצאת למערכה, או בהריגת גלית עצמה?
התשובה המורכבת: כמובן שאילו דוד לא היה מצליח לנצח את גלית, היה זה סיפור כשלון, ולא היו מהללים אותו. אך לאחר שהיה ניצחון - יש מקום לומר שהנקודה העוצמתית ביותר היתה בעצם היציאה, בהתגייסות של דוד.
דוד רואה את כל הלוחמים המנוסים של שאול המלך מתיראים מעימות חזיתי עם גלית, ולמרות זאת הוא מרהיב בנפשו ויוצא לקרב - זהו הפלא הגדול ביותר.
החזרה לחנוכה
כך גם בחנוכה: רק הניצחון בפועל מעיד במאה אחוז שה' היה עמם, שה' חפץ במעשיהם, שהם אינם "דון קישוט" או חבורת משיחיים תמהונית.
אולם - לאחר שהגיע הניצחון, ואנו מנתחים מהו הנס הגדול יותר, הרי שיש מקום לומר: עצם ההתעוררות והנכונות לצאת להילחם ביוונים - זהו הנס העמוק ביותר.
השלכה אקטואלית: יום העצמאות
ברור זה מאיר את השאלה: מהו התאריך הנכון לחגוג את תקומת עם ישראל?
הרבנות הראשית קבעה לומר הלל על הקמת המדינה בה' באייר - יום הכרזת העצמאות. היו שהקשו: אם החגיגה על התקומה, הרי שנכון יותר לחגוג את יום סיום מלחמת העצמאות, ולא יום ההכרזה.
אולם - אם אנו מגיעים למסקנה שהנס הגדול ביותר היה בעצם הנכונות להחליט על עצמאות, למרות כל הסכנות והאיומים והמלחמה שנערכה על קיומנו - הרי שצדקה הרבנות הראשית בהחלטתה.
"הדלקה עושה מצוה" - ביטוי הלכתי לעיקרון
הבנה זו - שלאחר שזכינו לניצחון על היוונים אנו מבינים למפרע שעצם ההתעוררות ללחום היא הנס הגדול ביותר - מתחברת לדין המיוחד בהדלקת נרות חנוכה: "הדלקה עושה מצוה".
משמעות הדין
המשמעות ההלכתית: אנו צריכים להדליק את הנרות במקום שבו הם אמורים לדלוק, וההדלקה היא שעושה את המצוה. לכן, "כבתה - אין זקוק לה": אם לאחר ההדלקה נכבה הנר, אין צורך להדליקו שוב.
המשמעות העמוקה: ההתעוררות והיוזמה האנושית הם העיקר. מבחן ההשתדלות הוא החשוב, ולא תמיד מבחן התוצאה. ההדלקה - קרי, היוזמה - היא שעושה את המצוה.
נצחיות חנוכה
להבנה זו יש משמעות נוספת וחשובה ביותר: נצחיות חג החנוכה.
השאלה: אם עיקר נס החנוכה היה ניצחון המכבים על היוונים וחידוש העבודה בבית המקדש - מדוע אנו ממשיכים לחגוג את החנוכה גם לאחר חורבן הבית והגלות? הרי הבית נחרב, והעבודה פסקה!
התשובה: העיקר הוא כוח החיות שנמצא בעם ישראל, שהתגלה בהתעוררות המרד של החשמונאים.
עם ישראל נושא יעוד אלוקי גדול: לתקן עולם במלכות שדי, ולחבר שמים וארץ.
יעוד זה אינו נותן לנו להישבר, להיכנע לשום עם וממלכה. בכוח חיות זה ניצחנו את היוונים, ואנו יודעים בבטחה ששום כוח בעולם לא יעצור אותנו בדרכנו.
סמליות פך השמן
זוהי אולי הסמליות שעם ישראל ראה בנס פך השמן שנמצא חתום בחותמו של כהן גדול:
מציאת השמן הטהור לא היתה הכרחית מבחינה הלכתית להדלקת המנורה במקדש (שהרי בשעת הדחק מותר להדליק בשמן טמא).
אך היא היתה עדות שיש בנו כוח פנימי טהור שלא נגעה בו יד זרים, והוא יביא לאור גדול בעולם.
משמעות החותם של הכהן הגדול
מדוע חשוב שהיה חתום בחותמו של הכהן הגדול דווקא?
תפקיד הכהן הגדול הוא לחבר ולזכך את הקשר שבין עם ישראל לריבונו של עולם - קרי, לחבר שמים וארץ.
לשם כך הוא היה נכנס לקודש הקודשים אחת בשנה ביום הכיפורים.
החותם של הכהן הגדול על פך השמן מסמל את הטוהר הפנימי והקשר הישיר שבין עם ישראל לבוראו - הכוח שאיתו ניצחנו את היוונים, והכוח שימשיך להאיר לנו לעד.

חנוכה שמח!